top of page

מהי שחיקה נפשית בעולם העבודה?

שחיקה נפשית הינה מצב של תשישות נפשית, קוגניטיבית, רוחנית וגופנית שמקורו במפגש של העובד עם סוגים מסוימים של לחצים שנובעים מהתפקיד ומסביבת התפקיד.

שחיקה נפשית איננה נגרמת כתוצאה מאירועים קריטיים כדוגמת פיטורין, שינוי ארגוני כפוי, פגיעה  בתנאים ואף לא בשל יחסים עכורים עם המנהל. כל אלו יכולים לגרור תחושות של כעס, מרמור, אכזבה, תוקפנות, ואף דיכאון - אך לא שחיקה. שחיקה נפשית מקורה בלחצי היומיום השגרתיים, הקטנים והלא דרמטיים (Daily Hassles) שנובעים מהתפקיד.

משפחת לחצים אחת, שעומדת בבסיס תופעת השחיקה, היא זו שמקורה בתפקיד שאיננו מעניק (עוד) מידה מספקת של גורמים מוטיבציוניים, כדוגמת אתגר מקצועי, עניין, סיפוק, גאווה, התרגשות ומימוש עצמי.  התפקיד שאותו אדם ממלא הינו אחד מהמקורות המרכזיים בחייו להשגת חוויית משמעותיות. כאשר התפקיד ממעט לספק חוויה זו צפה ועולה תחושה של לחץ נפשי.

משפחת לחצים שנייה היא זו שמקורה בקשיים הארגוניים המרובים שכרוכים בביצוע המשימות שמוטלות על העובד. קושי זה נובע לרוב מעומס יתר של משימות; מהתלות הגבוהה שיש לעובד בגורמים חיצוניים כדי להשלים את משימותיו; קונפליקט תפקידי – ציפיות ודרישות סותרות מבעלי עניין משמעותיים; עמימות ביחס למשימות, ליעדים ולדרכי הפעולה המועדפות בארגון. חשוב להדגיש שמשפחת לחצים זו איננה מתארת אתגרים ומורכבויות מקצועיות, אינטלקטואליות או קוגניטיביות, אלא כאלו שמתייחסים לסביבה הארגונית של התפקיד.

הלחצים שגורמים לשחיקה הינם בעלי אופי חתרני וסמוי. הם אינם חודרים לתודעתנו באופן מיידי אלא מטפטפים לאיטם מבלי לייצר תחושת דחיפות ובהילות. עובדה זו גורמת לכך שמנגנוני ההתמודדות של העובד (המשימתיים והרגשיים) אינם מוזעקים - העובד "מותקף" על ידי הלחצים החתרניים הללו ואט אט תש כוחו.

 

 

 

 

 

 

 

 

מהם תסמיניה של השחיקה הנפשית?

  • תחושת לאות כללית נפשית וגופנית - "מצברים מרוקנים".

  • מלאנכוליה והעדר שמחת חיים - אנרגטיות ומוטיבציה נמוכה.

  • ניתוק רגשי מהלקוחות ומהקולגות שנזקקים לשיתוף פעולה.

  • ירידה ברמת הביצועים.

  • חוסר אמונה ביכולת לשנות את מצבו.

  • בעיות במערכת העיכול ועוד תסמינים גופניים.

  • לאורך זמן מתפתחת תחושת דיכאון.

 

איך מטפלים בתופעת השחיקה?

ראשית אומר שחופשה איננה עוזרת. חופשה הינה בעלת ערך רק אם היא מכוונת לצורך חשיבה ותכנון שינוי בתפקיד. אולם עצם הניתוק והמנוחה אינם פוטרים ואף לא מקלים על תחושת השחיקה.  כיוון ששחיקה היא תופעה ארגונית אני מוצא שהטיפול בה, שהינו בעל אופי מניעתי לרוב, צריך להיעשות ברמת המנהלים וברמת העובד.

תפקידו של המנהל הבכיר/מנכ"ל:

לחולל שינויים ארגוניים יזומים אחת למספר שנים. שינויים ארגוניים גוררים לרוב שינוי בתפקידים, במשימות ובסביבת התפקיד. ולכן הם למעשה מונעים את היווצרותה של תופעת השחיקה. מנהלים בכירים לעיתים נמנעים מלהנהיג שינויים ארגוניים יזומים מחשש להפרת היציבות הארגונית... "אם זה עובד כדאי לא לגעת".

תפקידו של המנהל הישיר:

לחולל שינוי בתכולת התפקיד. כלומר לצמצם משימות שגרתיות ולהקצות משימות חדשות ומאתגרות. לייצר סביבת עבודה נינוחה יותר מבחינת תלויות, עמימות ובירוקרטיה ארגונית. והדבר הנוסף הוא ניהול עומס המשימות שמוטל על העובדים.

המנהלים הישירים לעיתים קרובות אינם עושים זאת במידה מספקת מן הטעם שהם אינם מודעים למשמעותה של תופעת השחיקה ונוטים לייחס את תסמיני העובד לאישיותו. וסיבה נוספת היא שהם עסוקים בהתמודדות עם לחץ המשימות שמוטל עליהם עד כי הם אינם פנויים ומזניחים את הטיפול בתפקיד ובסביבת התפקיד של עובדיהם.

תפקידו של העובד בטיפול בשחיקה:

עם הופעתם של הסימפטומים הראשונים על העובד ליזום שינוי בתפקיד או בתכולת התפקיד - כך שיוכל למצוא אתגרים חדשים ותחושת עומס נסבלת יותר. מהלך זה איננו פשוט כלל ועיקר הואיל וחוויית השחיקה מלווה לרוב בבושה ואשמה ("...כולם מסתדרים עם הלחצים חוץ ממני").

לעיתים קרובות יש קושי ארגוני לייצר שינוי בתפקיד או בתכולתו ויש קושי גם להעביר לתפקיד אחר, וזאת בשל הצורך לשמר לעובד את הסטטוס הקיים. במצב זה אני ממליץ לעובד, לוותר על הסטטוס הקיים ולעבור לתפקיד אחר גם אם הדבר כרוך באובדן תגמולים וכבוד.

הימנעות מטיפול בתופעה בשלביה הראשוניים עלולה לגרור להידרדרות שקשה לצאת ממנה. היה והעובד כבר הגיע למצב של שחיקה נפשית גבוהה, אני מציע לעשות הסבה מקצועית (בתוך הארגון או מחוצה לו). מעבר לארגון אחר בתפקיד דומה לא יפתור באופן מהותי את הבעיה. שחיקה נפשית בעולם העבודה מלווה את העובד גם לארגון הבא.

 

לסיכום, אני מוצא לא פעם מצבים שבהם תופעת השחיקה הנפשית זולגת לתוך יחסים משמעותיים נוספים מחוץ לעולם העבודה... סיבה נוספת לא להקל ראש בתופעה זו ובתסמיניה.

שחיקה תמונה2.png

שחיקה נפשית בעולם העבודה

(Occupational burnout)

לא דברים גדולים
שולחים אדם אל בית- משוגעים…
לא, זו הסדרה המתמשכת 
של אסונות קטנים,
היא השולחת אדם 
אל בית-משוגעים.
לא מותה של אהובתו
אלא שרוך נעל שנקרע 
בדיוק ברגע שצריכים לצאת

             צ'רלס בוקובסקי

bottom of page