אושר הוא הטוב העליון שבני אדם מאז ומעולם חותרים אליו. תיאוריות שונות מנסות להסביר מהו אושר ותורות רבות מגויסות כדי לקבוע התנהגות ואורח חיים שיבטיחו את השגתו. כך לדוגמה,  'הגישה ההדוניסטית' טוענת שכדי לחוות אושר יש להרבות בהנאה ולהימנע מכאב; 'תיאורית סיפוק הצרכים' מלמדת שאושר כרוך בבהירות של הרצונות שלנו ובמאמץ מתמשך לממש אותם; תיאוריה אחרת גורסת שאושר הינה 'הערכה חיובית כללית' על מכלול חיינו וביצוע שינויים מתמשכים שיבטיחו את המשכה של עמדה חיובית זו.

השקפה נוספת באשר למובן של אושר היא זו שמלמדת שהחיים הטובים כרוכים באורח חיים שמממש ומטפח את הסגולות המוסריות והאינטלקטואליות כדוגמת חוכמה, אומץ, מתינות, סבלנות, חברות וכיו"ב (Virtues; Excellences). כדי שאדם יחיה חיים מאושרים עליו לממש את הסגולות הללו באורח חייו בדרך האמצע, דהיינו לבטא כל אחת מן הסגולות בתבונה, כך שמידתן תתאים לתנאיו של המצב המסוים.

הד מעניין להשקפה זו, שקושרת אושר עם אורח חיים פרקטי שמבקש לממש סגולות אנושיות ניתן למצוא במושג האפריקני אוּבּוּנְטוּ - UBUNTU - שמשמעותו המילולית היא 'אנושיות': תנועה מעצמנו ומרווחתנו שלנו לעבר זו של הזולת ושל הקהילה. 

​

על פי האוּבּוּנְטוּ אדם חושף את אנושיותו והופך לאדם רק דרך המפגש שלו עם הזולת. אדם מממש את העצמי האמיתי שלו וזוכה לחיים טובים באמצעות יחסי שיתוף, יחסי קהילה ויחסים הרמוניים עם אנשים אחרים, שהביטוי המרכזי שלהם הוא הזדהות וסולידריות עם הזולת.“I am because we are”. הזדהות עם הזולת משמעה לנהוג כחבר קהילה - לתפוס את עצמך במונחי "אנחנו"; להרגיש גאה או מתבייש במעשיהם של אחרים; להשתתף במיזמים משותפים שטובתם היא עבור הכלל. וסולידריות משמעה היות מעורב בפעילות אקטיבית שמסייעת ותומכת באחר.

בפני האדם ניצבות שתי צורות חיים: זו האנושית וזו של בעלי החיים. על האדם לשאוף לחיות את זו האנושית, שמבקשת הזדהות וסולידריות, ומסלקת שיקולים הדוניסטים כדוגמת הנאה וסיפוק אישי. ככל שאדם מבטא יותר ויותר אוּבּוּנְטוּ בחייו כך מתפתחת בו סגולת האנושיות וכך חייו טובים יותר.

“When we want to give high praise to someone, we say Yu u nobuntu; Hey, so-and-so has ubuntu.” [Desmond Tutu]

​

​

​